Mimulus – והעיקר, לא לפחד כלל

״פחד - תוצאה של חוסר נוחות מתמשך, מרגשות של דאגה וחשש ועד דאגות עזות, בהלה ואפילו אימה. הפחד ממלא מטרה והמסר שטמון בו הוא: פחד אינו אלא הציפייה שבקרוב יקרה משהו שצריך להתכונן אליו, כדי שנוכל להתמודד עם האירוע או לנקוט פעולה כדי לשנותו.

״הפתרון - גלו את הגורם של הפחד והעריכו מה עליכם לעשות כדי להתכונן אליו נפשית. החליטו על הפעולות שיאפשרו לכם להתמודד עם המצב בדרך הטובה ביותר. לבסוף, החליטו להאמין שעשיתם כמיטב יכולתכם״.

מתוך הספר להעיר את הענק שבפנים של אנתוני רובינס

פחד הוא אחד ממנגנוני ההגנה של התת מודע. התת מודע שלנו שומר עלינו וכשעולה בנו פחד, הוא בעצם אומר לנו להיזהר כי יש איום או סכנה שמרחפת. כשאנחנו מודעים ומחוברים לפחד כחבר ולא כאויב, אנחנו יכולים לזכות באומץ, אבל אומץ הוא לא היעדר פחד ואומץ מופרז גם הוא לא טוב, כי הוא עלול לגרום לאיבוד שיקול דעת. אומץ פירושו הנכונות להתעמת עם פחדינו בצורה מודעת.

בכל פעם שאדם מרגיש מאוים, בלוטת האדרנל (יותרת הכליה) מפרישה הורמוני לחץ, כמו אדרנלין וקורטיזול, ומכניסה את הגוף שלנו למצב של מתח, שמאפשר לנו להגן על עצמנו או לברוח. אחרת, היה מתפתח לחץ פנימי שגורם למתח פנימי ופחד שהיו מתעצמים ככל שהאיום נמשך.

יש שתי צורות לפחד. הראשונה, הפחד המיידי, הוא הפחד ממוות. זהו פחד שנחווה על ידי כל מי שהיה במצב מסכן חיים ונובע מההיכרות המאוד בסיסית שלנו עם המוות - היכרות שמושרשת וקיימת בכל יצור חי. 

אגב, יש פרשנות נוספת שגורסת שאדם שמנוהל על ידי הפחד מהמוות לאו דווקא אמור לקבל Mimulus אלא Cherry Plum, כי משמעותו של המוות במקרה כזה היא אובדן שליטה. 

הצורה השנייה היא הפחד התיאורטי שמשולב בציפייה. פחד זה מתעורר כשאנחנו מצפים או מדמיינים אפשרות של כאב או סבל. הפחד הראשוני החל במפגש כלשהו עם אובייקט הפחד, שיכול גם להיות מפגש חד פעמי, ומאז אותה סיטואציה השתרש הפחד והתבסס. זוהי תגובת התגוננות לזיכרונות שעדיין פעילים במוחנו ועצם הציפייה והתגובה מנציחה את הפחדים.

ד"ר באך חילק את הגדרת הפחד לארבע רמות:

1. פחד ממפגש עם האובייקט, כשהאובייקט לא נגיש ולא זמין. למשל, פחד מנחשים. מעולם לא פגשתי נחש וכנראה גם לא אפגוש. במקרה כזה, אין סיבה לתת תמצית Mimulus.

2. מפגש יומיומי עם האובייקט, למשל, פחד ממעליות כשבבניין שבו אני גרה יש מעלית ואני בוחרת לעלות את שלוש הקומות במדרגות. במקרה כזה, מומלץ לתת Mimulus.

3. כשהפחד מנהל לי את החיים, הוא גורם לי להימנע מחשיפה אליו ולכן אני מתכננת את היום שלי לפי ההיתכנות שאפגוש באובייקט. למשל, אם יש לי פחד מכלבים ויש כלב שגר ברחוב שלי, אמנע מלעבור שם גם אם אני צריכה. במקרה כזה, מומלץ לתת Mimulus.

4. כשהפחד גורם לי להסתגר בבית ומונע ממני לצאת לעבוד, לפגוש משפחה וכיוצא באלה. במקרה כזה, Mimulus לא יעזור ועדיף להתחיל טיפול רגשי כמו CBT וכדומה.

פחד יכול להיות מניע, משתק או מעכב, ולאורך זמן הוא ישליך על התנהלות חיינו, יגביל את הפוטנציאל שלנו להתפתחות, הגשמה עצמית וביטוי עצמי, וגם ישפיע על הבריאות שלו. 

מחקרים מוכיחים שהפחד משבש את מערכת החיסון, מגביר את הסיכון ללקות בהתקף לב או בשבץ מוחי, מגדיל את הסיכוי לסרטן וגורם ללחץ דם גבוה.

נעמה (שם בדוי), בת 20, הגיעה לקליניקה אחרי מפגש טראומטי עם כלב, שהותיר אותה מפוחדת ומגמגמת, והקשה עליה לצאת מביתה אלא אם היא הייתה חייבת. הכלב התגורר ברחוב שלה ולכן היא המעיטה לצאת מפתח ביתה. במקביל 

בנוסף לפורמולת פרחי באך, שכללה Mimulus, עבדתי עם נעמה על חשיפה לאובייקט הפחד. בתחילה החשיפה הייתה איטית ומבוקרת. בשלב הראשון ביקשתי ממנה להסתכל על תמונות של כלבים באינטרנט ולאחר מכן ביקשתי ממנה להציץ מחלון ביתה על הכלב בזמן שיוצא לרחוב. זה לקח כמעט שלושה חודשים. 

אחרי שהצליחה להסתכל על הכלב מחלון ביתה ולא לפחד, התחלנו בחשיפה מתקדמת יותר, כמו לרדת למטה עם אחד ההורים או האחים ולהתקדם ליציאה מהבניין, ואז לצאת לרחוב עם ליווי כשהכלב נראה במרחק רב. גם השלב הזה ארך כשלושה חודשים. 

אחרי שלושה חודשים נוספים, יחד החלטנו שנעמה תבקש מבעליו של הכלב לפגוש אותו בכניסה לבניין, כשהכלב קשור. נעמה הצליחה בכל המשימות שנתתי לה, עמדה בגבורה מול הכלב הקשור והגמגום פסק. 

המסקנה: במקום לברוח ממצבים שמעוררים בנו פחד, מוטב לנו להתעמת איתם ולחוות אותם במודע.