Honeysuckle – העצב אין לו סוף

בקליניקה שלנו ובעבודה עם תמציות פרחי באך בפרט, כמטפלים אנחנו פוגשים שוב ושוב מצבים שבהם חוויות עבר מסוימות ממשיכות להשפיע על נפש המטופלים. 

תמצית Honeysuckle עוזרת בדיוק בנקודה הזאת: הקשר של האדם לעבר, לזיכרונות, לאובדן ולמקומות שבהם הנפש נתקעה בזמן.

בעוד ש-Honeysuckle מתוארת לעיתים באופן פשטני כתמצית של געגוע או נוסטלגיה, בפועל היא תמצית עמוקה במיוחד, שנוגעת בשורש של ההתמודדות עם אבל ופרידה מוקדמת, וביכולת של הנפש להתפתח לאחר טראומה רגשית מתמשכת. העבודה עם Honeysuckle היא מסע תהליכי ורגשי עמוק.

תמצית Honeysuckle מתאימה למצבים שבהם האנרגיה הנפשית מושקעת בעבר. המטופלים לא בהכרח תקועים בזיכרון באופן מודע, אלא חיים מתוך השוואה מתמדת בין ההווה לעבר אידיאלי, או עבר שנקטע בפתאומיות. שם התמצית בעברית, יערת הדבש, מתאים לה מאוד בגלל שדבש הוא דביק והיא עוזרת לאנשים לנתק את ההידבקות שלהם לעבר. 

התמצית מאפשרת תנועה הדרגתית של הנפש, מטביעה בתוך האובדן אל ביטוי מלא שלו. לאט לאט, התמצית עוזרת לשחרר את התקיעות הרגשית ומאפשרת לאדם לחזור לחיים.

עדי (שם בדוי), בת ה-38, הגיעה לטיפול בגלל שהרגישה תקיעות ועצב עמוק שלא הרפה, והתקשתה לבסס זוגיות יציבה. כבר בפגישות הראשונות שלנו, היא דיברה על מותו של אביה כשהייתה בת 9 בלבד. האב נפטר ממחלה קשה, לאחר תקופה קצרה של הידרדרות.

עדי תיארה ילדות של לפני ואחרי: ״מאז שהוא נפטר, משהו בי נשאר שם. כאילו החיים המשיכו, אבל אני לא״.

בשלב האבחון, עלו מאפיינים ברורים של Honeysuckle:

חשוב לציין שעדי לא הציגה סממנים של דיכאון קליני, אלא הרגישה אבל מתמשך.

החלטתי לשלב את תמצית Honeysuckle כחלק מתהליך שכלל גם שיח טיפולי ועבודה מודעת, שהתמקד בדברים הבאים:

התהליך היה בנוי משלושה שלבים.

בשלב הראשוני, לא התמקדנו בשחרור אלא בהכרה. עדי הביעה חשש שאם תשחרר את הרגשות שלה, היא תאבד את הקשר שלה עם אביה. זהו דפוס נפוץ מאוד באבל מוקדם: נאמנות לא מודעת לכאב.

השיח הטיפולי התמקד בהבחנה בין זיכרון כקשר פנימי חי, לבין היצמדות שיוצרת קיפאון רגשי.

בשלב זה, Honeysuckle תמכה בהעלאת זיכרונות בלי לגרום להצפה, ואפשרה לעדי לא להיבלע בתוכם. זה קרה לצד שיחות ושמירה על עוגנים ברורים במציאות.

בהמשך התהליך, החלה לעלות תחושת ההחמצה הקיומית: ״הוא לא יהיה בחתונה שלי״, ״הוא לא ראה מי נהייתי״.

כאן, Honeysuckle פעלה ברובד עמוק יותר: היא חשפה את הפנטזיה על עתיד שלא התממש ואפשרה אבל על כל מה שלא היה, ולא רק על מה שהיה ואבד.

זוהי נקודה קריטית בעבודה עם אובדן מוקדם. האבל הוא לא רק על האדם, אלא גם על המציאות שנוצרה לאחר לכתו. התמצית מאפשרת לשחרר את הפנטזיה של מציאות שהיא לא רלוונטית כלל. 

לאחר כמה שבועות, החלה תנועה עדינה בהווה של עדי. היא סיפרה שהיא:

Honeysuckle אפשרה לאבל להפוך מחוויה קפואה לזיכרון חי ונוכח, אבל לא כזה שמנהל את חייה של עדי. התמצית נתנה לה זיכרון נעים ועצב שלא עוצר את ההתקדמות שלה.

ראוי לציין שתמציות נוספות תמכו גם הן בתהליך.